מילון מושגים

איכות הסביבה – מכלול התנאים, הנסיבות והגורמים הסובבים את בני האדם, הנוגעים ליחסי הגומלין בין האדם וסביבתו הטבעית. לתחום זה נוגעים מדעים כגון אקולוגיה, הנדסת מים ועוד.

אנרגיה סולרית – אנרגיה המופקת מקרני השמש.

הומוס – חומר אורגני שעבר תהליכי פירוק; רקבובית, חומר שהופך את האדמה לפורייה.

הטמנה – פעולה שבה קוברים פסולת באדמה מבלי לטפל בה. בישראל כיום מטמינים 80% מהפסולת המיוצרת ורק 20% מהפסולת מועברת למחזור.

השבה - השבה הוא תהליך בו הופכים פסולת לאנרגיה. בתהליך זה הופכות האריזות לחומר שנקרא  RDF -Refuse Derived Fuel שמשמעותו בעברית: דלק שמקורו בפסולת. חומר זה משמש כתחליף בערה לתעשיית המלט. דלק שמקורו בפסולת (RDF) מהווה תחליף לדלקים פוסיליים מזהמים שמקורם בנפט, ולתהליך זה יתרונות סביבתיים רבים.

היטל הטמנה – מס המוטל על מפעלים ורשויות שמטמינים פסולת, כדי שיעדיפו לטפל בה ולמחזר אותה. היטל ההטמנה נקבע בתיקון לחוק שמירת הניקיון בשנת 2007. ההיטלים הנגבים מועברים לקרן לשמירת ניקיון.

הפחתה – צריכה של פחות מוצרים. צמצום כמות המוצרים שאנו קונים תאפשר להפחית גם את כמות הפסולת שנשליך.
הפחתה מסוג אחר היא הפחתה במקור: זהו צמצום כמות החומר שבו משתמשים היצרן/יבואן ליצירת המוצר או האריזה.

הפרדת פסולת – מיון האשפה לפחים שונים, בהתאם לחומרים שמהם היא עשויה. בין הפחים השונים תמצאו את הפח הכתום שמיועד לאריזות ריקות, את הפח הכחול המיועד לאריזות נייר ולקרטון דק, הפח הסגול המיועד לאריזות זכוכית, המחזורית המיועדת לבקבוקי שתייה והפח הירוק המיועד לכל שאר הפסולת. הפרדת הפסולת במקור מאפשרת לצמצם את נפח הפסולת המיועד להטמנה.

הקרן לשמירת הניקיון – קרן שמטרתה לרכז כספים לשמירה על איכות נאותה של הסביבה, ובכלל זה "לשמירה על הניקיון, למניעת השלכת פסולת וטיפול בפסולת, למחזור, למניעת מפגעים, למניעת שילוט בלתי חוקי ולמניעת עבירות לפי חוק החומרים המסוכנים" (מתוך חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984).

התחממות כדור הארץ – עליית הטמפרטורה על כדור הארץ כתוצאה מפליטת גזי חממה, דבר הגורם לתופעות מזג אוויר קיצוניות.

התכלות – תהליך שבו החומר מתפרק. זמן ההתכלות תלוי בחומר: חומר אורגני כמו קליפת בננה יתכלה תוך 4–6 שבועות ויהפוך לחומר דישון שישתלב בקרקע. לעומת זאת, לפחית שימורים יידרשו 100 שנה להתכלות, בקבוק פלסטיק יזדקק ל–450 שנה, בקבוק זכוכית יזדקק למיליון שנה וקלקר לא יתכלה לעולם.

המשרד להגנת הסביבה - משרד ממשלתי שהוקם בשנת 1989 ועוסק בשמירה על הסביבה הטבעית בישראל. באחריות השר להגנת הסביבה נתונות רשות הטבע והגנים, רשות נחל הקישון, רשות נחל הירקון, החברה לשירותי איכות הסביבה וחברת פארק אריאל שרון.

אחריות המשרד היא לנסח "מדיניות ארצית משולבת וכוללנית, וכן [לפתח] אסטרטגיות, תקנים וקדימויות להגנת הסביבה. במישור זה פועלים במשרד אגפים ומחלקות העוסקים בטיפול בנושאים הסביבתיים המקצועיים, במנגנון האדמיניסטרטיבי ובקשרי גומלין עם האזרח" (מתוך אתר המשרד).

החוק להסדרת הטיפול באריזות – חוק משנת 2011 שמטרתו לצמצם את פסולת האריזות, להפיק ממנה תוצרים ולמנוע הטמנה. החוק מטיל את אחריות המחזור על יצרן/יבואן ויבואן של מוצרים ארוזים ודורש מהם לדווח על כמות האריזות והמוצרים הארוזים שמכרו בכל שנה. על היצרן/יבואן להתקשר עם גוף מוכר כדי לעמוד בדרישות החוק. גם הרשויות המקומיות מחויבות בחוק וגם הן לוקחות חלק בהפרדת הפסולת ובצמצום פסולת האריזות.

חוק המחזור – חוק שדורש מהרשות המקומית "להקצות בתחומה מקומות להקמת מרכזי מחזור ולהתקין […] מתקני מחזור ומכלים ייעודיים". החוק מטיל על הרשות "לקבוע בחוק עזר הסדרים לאיסוף ולפינוי פסולת למחזור בתחומה". כמו כן קובע החוק כי על בעל בית עסק או בעל בית מגורים להתקין מכל יעודי או מתקן מחזור ולדאוג לתחזוקתו, ואוסר על השלכת אשפה (פסולת שאינה ניתנת למחזור) למתקן מחזור. החוק נחקק בשנת 1993.

חוק הפיקדון על מכלי משקה – חוק משנת 1999 הקובע כי "על כל מכל משקה מסומן המכיל משקה והמשווק בישראל ישולם פיקדון". החוק קובע כי תשלום הפיקדון ייעשה על ידי רוכש מכל משקה מלא. הפיקדון ישולם "ליצרן/יבואן, ליבואן או לבית העסק, שממנו [נרכש] מכל המשקה; תשלום הפיקדון ייעשה בעת התשלום בעד מכל המשקה". הצרכנים יכולים לקבל בחזרה את דמי הפיקדון: "צרכן שיש בידיו מכל משקה ריק מסומן, רשאי להחזירו לבית עסק שבו מוכרים מכלי משקה מלאים מסוג כלשהו, של היצרן/יבואן או היבואן, לפי העניין, של מכל המשקה שהוחזר. בית עסק […] חייב לקבל מכל משקה ריק מסומן שמוסר לו צרכן, ולשלם לו את דמי הפיקדון בעדו".

בנוסף לכך נדרשים היצרן/יבואן למחזר "90 אחוזים לפחות מכלל מכלי המשקה הריקים שאספו בכל שנה". מכלי המשקה ימוחזרו במפעלי מחזור מורשים.

חוק שמירת הניקיון – חוק שקובע כי "לא ישליך אדם פסולת [...] ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים". החוק מטיל על הרשות המקומית לקבוע אתרים לסילוק פסולת או "לריכוז וטיפול בפסולת בנין, גזם, צמיגים או גרוטות רכב, בין בתחומה ובין מחוצה לו בתאום עם הרשות המקומית הנוגעת בדבר". החוק נחקק בשנת 1984 ובמסגרתו הוקמה הקרן לשמירת הניקיון.

טביעת רגל אקולוגית – מידת ההשפעה שלנו על כדור הארץ, הנובעת מקיומו של אורח החיים שבחרנו – כמות האנרגיה שאנו צורכים, מקום המגורים שלנו ושטח האדמה הנדרש לו, כמות הפסולת שאנו מייצרים בכל יום וכדומה. ככל שנצרוך יותר אנרגיה ומוצרים, נייצר יותר פסולת, ניסע במכונית פרטית למרחקים קצרים ונטוס בתדירות גבוהה לחו"ל כך תגדל טביעת הרגל האקולוגית שלנו, כלומר ננצל משאבים רבים יותר של כדור הארץ. כדי לאפשר לכל האנושות לקיים אורח חיים שכזה ולספק לכולם את כל המשאבים הדרושים לכך יידרשו כמה כדורי ארץ, דבר שאינו אפשרי כמובן. כדי להקטין את טביעת הרגל האקולוגית אפשר לצרוך מוצרים מקומיים שגודלו או יוצרו בארץ, לרכוב על אופניים, לנסוע בתחבורה ציבורית או לחלוק נסיעה במכונית עם אנשים נוספים, ולחשוב פעמיים לפני כל רכישה – כל אלה יעזרו לצמצם את ההשפעה השלילית שלנו על כדור הארץ.

מִחזוּר – תהליך עיבוד של פסולת אריזות למוצרים, לחומרים או לחומרי גלם, למטרה שלשמה יועדה האריזה בראשונה או למטרה אחרת, לרבות מיחזור חומר אורגני, ולמעט השבה.

מפעל מיון – מפעל שבו ממיינים את הפסולת ומפרידים אותה למרכיביה השונים: מתכות (למשל כאלה שמקורן באריזות מטרנה או מכלים לטיהור אוויר), בקבוקי שתייה, פלסטיק קשיח (למשל מכלים של מוצרי ניקוי), שקיות פלסטיק, קרטון ועוד. כל חומר מופנה למפעל מחזור מתאים בארץ או בחו"ל.

מפעל מחזור – מפעל שבו מבצעים מחזור בפסולת הממוינת. התהליך שהפסולת עוברת במפעלי המחזור תורם לאיכות הסביבה: הוא מקטין את נפח הפסולת העוברת להטמנה ומצמצם את כמות חומרי הגלם החדשים המשמשים בתעשייה.

משאב טבע – אוצר טבע. המשאבים של כדור הארץ מוגבלים ולכן יש לשמור עליהם על ידי צמצום הצריכה וצמצום צריכת האנרגיה, על ידי שימוש חוזר ועל ידי מִחזור.

פיקדון על מכלי משקה – כסף שגובים מהצרכן עבור מכל משקה, כדי לעודד מחזור של המכל.

קומפוסט – דשן המופק מפסולת אורגנית.

קומפוסטר – מתקן להכנת קומפוסט. למתקן זה משליכים פסולת אורגנית (שאריות מזון, קליפות פרי וירק, גזם ועוד). הפסולת עוברת תהליכי פירוק (קומפוסטציה) והופכת לקומפוסט, דשן אורגני.

שימוש חוזר – ניצול מקסימלי של חומרים ומוצרים. למשל מילוי של בקבוק שתייה ושימוש חוזר באותו בקבוק, או שימוש חוזר בקופסאות גבינה לאחסון של מזון.